איך פראג הפכה לצפון איטליה? שבוע בונציה ודרום טירול

היינו אמורות בכלל לטוס לפראג. זו הייתה חופשת האביב של רוני, אחרי שני סמסטרים צפופים של לימודי רישום אינטנסיביים. נכנסתי לאינטרנט וראיתי שיש טיסות לפראג שיוצאות משדה התעופה של ונציה ב15 יורו באביב. אמרתי לרוני שאני מזמינה והיא תהתה אם זה בטוח יהיה בסדר. ויזת הסטודנטית שלה אומרת שאסור לה לטייל במדינות שנגן האירופאיות עד שהיא לא מוציאה כרטיס פלסטיק שנקרא "פרמסו סיג'ורנו" וכמו שאנחנו כבר יודעות, הבירוקרטיה האיטלקית מצטיינת בסחבת ורוב הסטודנטים מקבלים את הכרטיס שלהם אחרי שהם כבר חוזרים למדינות המוצא שלהם. על מנת להוציא את הכרטיס צריך ללכת למשטרה בתאריך ספציפי שנקבע על ידה, בשעה היעודה, ולא באף תאריך אחר. התאריך של רוני נקבע לשני במרץ, חצי שנה בדיוק אחרי שהגענו לכאן. החופשה שלנו בפראג נקבעה לשבועיים לאחר מכן. חשבתי שיהיה בסדר. לא הייתי צריכה לחשוב שיהיה בסדר. בתאריך המיועד, רוני התייצבה בפתח בניין הקוסטורה (משטרה) בשבע בבוקר, כדי לגלות על הדלת שלט "סגור".

כמה שעות לאחר מכן, הרבה דמעות, כעס, בכי, תסכול והבנה שאנחנו לא נוסעות לפראג בזמן הקרוב, החלטנו לפחות לנצל את כרטיסי הרכבת ללא ההחזר ואת והמלון שהוזמן לונציה. אם אי אפשר לבלות את חופשת האביב מחוץ לאיטליה, לפחות נראה את החלקים שלה שעוד לא ראינו. החלטנו להאריך את החופשה בונציה לשני לילות והזמנו עוד שלושה לילות בטרנטו, שיהיה. החופשה הזו יצאה חלומית, רומנטית ונהדרת, עם המון אוכל טעים והמלצות. אז הנה היא פרושה כאן לפניכן.

ונציה

Venezia

נסענו לונציה באוטובוס הפליקס באס שיוצא מפיאצה מונטלונגו בפירנצה. בדרך קראתי את "התופת" של דן בראון, שאמנם לא סוחף וקולח כמו צופן דה וינצ'י, אבל מגולל סיפור מתח שבמרכזו נסיעה מפירנצה לונציה. אהבתי את העובדה שיכולתי לזהות מקומות שהייתי בהם בפירנצה וחיכיתי לביקור במקומות שהגיבור הגיע אליהם בונציה.

הגענו לעיר אחרי נסיעה של ארבע שעות והרבה נופים ירוקים שהחליפו את הלבן והשלג שהיה בדרכים רק לפני כמה שבועות. ירדנו בתחנת טרונקטו והלכנו ברגל למלון שהזמנו במרכז העיר. שמנו את החפצים שלנו והמשכנו לעבר מוזיאון האקדמיה.

דבר ראשון, אני חייבת להבין, איך ניווטתם בונציה לפני שהיו טלפונים חכמים? כל תעלה נראית כמו החברה שלה והגשרים הרבים מבלבלים מאד. שמחתי שהייתה לי אפליקציה זמינה של גוגל-מפות וחבילת אינטרנט מקומית שעזרו לי להגיע לכל מקום בעיר. הופתענו לגלות שהעיר עדיין ריקה יחסית והמוני התיירים עוד לא פקדו את רוב סמטאותיה. היה נעים ונוח ללכת ואפילו די אביבי ונוח מבחינת מזג האוויר. רוני אמרה שונציה נראית לה כמו דיסנילנד, מעין פנטזיה סגורה שכל מה שנמצא בה נועד למבקרים בלבד. דבר לא נראה אותנטי ורוב התושבים שנמצאים בה כיום עובדים בענפי התיירות המאכלסים אותה.

מוזיאון האקדמיה היה כמעט ריק ויכולנו לשוטט בו באופן חופשי. הוא מומלץ מאד לחובבות הציור הקלאסי ואפילו נכנסנו אליו בחינם בזכות תעודות הסטודנטיות שלנו!

לאחר המוזיאון עצרנו בגלידת GROM שסניפיה פרושים בעיר. הגלידה המצויינת שווה את העמידה בתור. הזמנו את הטעם השבועי שהיה וניל-אגוזים-שוקולד מושלם ויום לאחר מכן לא עמדנו בפיתוי ונכנסנו שוב אל אותה גלידריה, בה הזמנו עוד טעם מומלץ של יוגורט עם משמשים. לצערי, לא נכנסנו אליה שוב אבל יכולנו לטעום בשמחה עוד עשרים טעמים ייחודיים אחרים בכל יום. לכו לגרום. ואז לכו שוב!

ביום השני כבר הצלחנו להתמצא בסמטאות העיר כבר יותר טוב, אך עדיין לא עזבנו את המפות בטלפון. הלכנו לעבר כיכר סן מרקו המפורסמת ונעמדנו בתור למוזיאון הדוג'ים הגדול. התור התקדם במהירה ורק דמיינתי מה הולך שם בקיץ ושמחתי שהגענו בעונה נוחה יותר לביקור מבחינת עומס התיירים. חשוב לשים לב שאם רוצים לבקר ביותר ממוזיאון אחד בעיר (לא כולל האקדמיה, הוא לא בדיל), כדאי לקנות כרטיס משולב שעולה 24 יורו ומכיל בתוכו 12 מוזיאונים. השתמשנו בו למוזיאון הדוג'ים, מוזיאון קורר ומוזיאון הזכוכית אבל הוא מקנה כניסה למוזיאונים נוספים שנראים מעניינים ויפים. מוזיאון הדוג'ים יפה ומרשים אך אין ספק שהחוויה שנצרבה בנו במיוחד מהביקור הייתה הירידה אל הכלא שנמצא מתחת לכל פאר הארמון. מדהים לראות איך בקומה העליונה חגגו כל עשירי איטליה בחדרים מפוארים עם תחרות, קטיפות ושנדלירים ובמרתף הם כלאו אנשים בתנאים מחפירים, ללא חלונות או אוורור, במיטות אבן ותאים קטנים וצפופים. מסדרונות הכלא קרים ומלחיצים ובהחלט מעבירים את התחושה שהייתה שם גם עכשיו.

בצהריים ניסינו להמנע ממלכודות התיירים היקרות ואכלנו פסטה באחת מחנויות הפסטה טו-גו שפזורות בעיר. רובן נראות אותו הדבר ומציעות תפריט דומה. מנה של פסטה טרייה עם רוטב משובח עולה 7 יורו ומומלצת אם לא הגעתם אל העיר בשביל מסעדות יוקרה מוגזמות.

לאחר מנת הפסטה ביקרנו במוזיאון קורר. אהבנו יותר את הקומה הראשונה שלו, עם חדרי הנשפים המלכותיים, מאשר את הקומה העליונה עם הציורים שנתלו על קירות שלא שופצו מאז הניינטיז. השקפנו אל כיכר סן מרקו היפה, צילמנו עוד תמונות והתחלנו ללכת בחזרה לעבר המלון. בדרך עברנו במקרה בחנות השוקולד המופלאה Nino & Friends שמסתבר שאסור לפספס בונציה! בחנות יש טעימות ללא הגבלה של שוקולד ממולא, אגוזים, עוגיות, סוכריות עם לימונצ'לו וממרחי כמהין מעלפים. אחרי שטעמנו מכל המתוקים המשובחים האלו קינחנו בעוד גלידה של גרום.

לקחנו את המזוודות מהמלון של הלילה הראשון ועברנו אל המלון של הלילה השני, באי מורנו. כדי להגיע אל האי נוסעים בסירת-אוטובוס. רוני חששה מאד מהנסיעה בסירה כי זכרה את הבחילות שתקפו אותה בסירות שעלתה עליהן לפני כן. שמחנו לגלות שדווקא הנסיעה בירות היציבות של ונציה עברה בשלום ורוני אף נהנתה מהנסיעה והנוף.

כשהגענו למלון חיכתה לנו הפתעה בצורת מייל מחברת ווי-אייר. הסתבר שהטיסה שהיינו אמורות לעלות עליה באותו היום לפראג נדחתה בשעה וחצי וחברת וויז-אייר הציעה לנו החזר כספי. התרגשתי מאד מהמזל שנפל עלינו. אמנם מדובר ב30 יורו ולא בטיסה יקרה אבל השמחה הגדולה על כך שלא שילמנו על טיסה שלא עלינו עליה מילאה אותנו. בנוסף, שמחתי לגלות את השירות הנהדר של וויז אייר שהציעו את התשלום מיוזמתם. חברות לואו קוסט אחרות שטסנו איתן לא אפשרו לנו לקבל החזר כשהיה היה שינוי, אלא רק לרכוש טיסה חלופית.

האי מורנו ידוע כאי הזכוכית. נסענו אליו בעיקר כי מצאנו בו לינה זולה יחסית ללילה השני בונציה וגם כי מוזיאון הזכוכית סיקרן אותי. דמיינתי שאלמד על ההיסטוריה של הכנת הזכוכית בעיר, אראה מוצגי זכוכית מעניינים ואצלם הרבה תמונות מנצנצות. בפועל, התאכזבנו מעט. האי מלא בחנויות של מוצרי זכוכית לתיירים והחנויות יותר יפות מהמוזיאון עצמו. המוזיאון נראה כמו חנות גדולה וסיימנו את הסיבוב בו תוך רבע שעה. לא הייתי ממליצה לנסוע אל האי במיוחד, למרות שהוא נעים, רגוע ויפה. בבוקר, לאחר הביקור במוזיאון, לקחנו את החפצים, שטנו בחזרה למרכז העיר ומשם לקחנו עוד סירה לעבר תחנת טרוקנטו, שם עלינו על עוד אוטובוס לעבר העיר טרנטו.

טרנטו

Trento

לדרום טירול חשבנו לנסוע עוד בחג המולד, על מנת לבקר את השווקים המפורסמים שלה. הטיול לא יצא לפועל אבל הרעיון שלו לא נשכח. כשהבנתי שזה ריאלי להגיע מונציה לאיזור, התחלתי לחפש מקומות לינה וראיתי במקרה שבטרנטו יש קומפלקס דירות מומלץ במיוחד, במחיר הוגן ובמרחק נסיעה סביר משאר היעדים שרצינו לבקר באיזור. טרנטו? בחיים לא שמעתי על טרנטו קודם, אבל החלטתי ללכת על זה. הזמנו שלושה לילות בעיר וקיווינו לטוב.

הטוב הזה, הפך להיות אחד היעדים שהכי אהבנו מכל הטיולים שלנו באיטליה עד כה. אני חושבת שהסיבה לכך שרובינו לא שמענו על טרנטו עד כה, היא כי האיזור החדש והמומלץ שלה נבנה רק לפני כחמש שנים. מדובר במתחם ענק למרגלות נוף הרים משגע, המכיל בתי קפה, משרדים, מלונות ואת גולת הכותרת – מוזיאון המדע MUSE.

בתוך המתחם הזה נמצא מלון הדירות KOMODO שבו לנו. קיבלנו דירה מפנקת ומרווחת במיוחד, עם מטבח מאובזר, שולחן אוכל גדול, חדר שינה, סלון ומרפסת. הלינה במתחם מקנה כרטיס נסיעות בתחבורה הציבורית וכניסה למוזיאון בחינם. הלכנו אל הסופר הקרוב וקנינו גבינות, יין ואוכל מקומי של דרום טירול שאין בסופר בפירנצה. בישלנו לנו ארוחות טעימות בכל הימים של השהות בדירה.

הקדשנו בוקר שלם לביקור במוזיאון המדע הענק MUSE. מדובר במוזיאון חדשני עם חמש קומות, הרבה מאד פוחלצים, תערוכות נהדרות על גנטיקה וDNA, דינוזאורים, כוכבים, גוף האדם ומזג האוויר. במקום יש גם חממה עם הרבה פרחים וצמחים יפים וגג שניתן להשקיף ממנו על הנוף של כל האיזור. יש במקום ביקורים רבים של כיתות, בתי ספר וגנים ואני חייבת לציין שכשנכנסנו למוזיאון בבוקר, חששנו שהקבוצות הרבות יעיבו על הביקור שלנו, אך גילינו שהמוזיאון כל כך מרווח ומסודר בצורה מחושבת כך שהיה מקום לכולם.

אחרי ארוחת צהריים בדירה שלנו, הלכנו לטייל בעיר העתיקה של טרנטו, עצרנו בבית הקפה של לואקר (כן, כן, הוופלים!) שם רוני אכלה שטרודל תפוחים ואני שתיתי שוקו מוגזם עם גלידה, קצפת ועיטור וואפל.

בולצאנו ומרנו

BOLZANO/BOZEN

MERANO/MERAN

בבוקר היום החמישי נסענו ברכבת מטרנטו לבולצאנו. (שימו לב: כרטיס חופשי יומי ברכבות של דרום טירול/אלטו אדיגה עולה 15 יורו ומאד משתלם אם רוצים לנסוע בכמה רכבות באותו היום. שימו לב גם, לכל מקום באיזור דרום טירול יש שני שמות - אחד באיטלקית ואחד בגרמנית). בבולצאנו כבר הרגשנו שאנחנו בארץ אחרת. כל השלטים דוברי גרמנית ואיטלקית, הבתים נראים אוסטרים יותר והאוכל, הו האוכל!

התחלנו את הסיבוב בעיר בשוק האוכל, בו רוני טעמה כמובן עוד שטרודל תפוחים שמיימי. עברנו בין דוכני הנקניקיות, פרצל, פרחים, מאפים ונקניקים והזכרנו לעצמינו לשמור מקום גם לארוחת הצהריים.

ביקרנו במוזיאון הארכיאולוגיה של אוצי SOUTH TYROL MUSEUM OF ARCHEOLOGY, שהיה מרתק. זה מוזיאון שמוקדש כולו לגופת אדם שהתגלתה באיזור והסתבר שהיא בת 5000 שנה. הגופה השתמרה בשלג בהרים ואיתה השתמרו פיסות בגדים וחפצים של האדם המכונה "אוצי". דרכו התגלו פיסות היסטוריה שלמות והמוזיאון מציג את אישיותו המדומיינת של אותו אוצי, את מה שנראה כי הייתה הארוחה האחרונה שלו ואת הנסיבות שמניחים כי הביאו למותו (או רציחתו...). ניתן אפילו להביט על הגופה האמיתית השמורה במוזיאון, ללבוש בגד שנתפר בצורת הבגד שנמצא על אוצי ואף לשחק במשחקים המדמים את חייו. המוזיאון של אוצי מעניין מאד וידידותי לילדים שהסתובבו בו, על אף שנושאו הוא בעצם, גופת אדם.

בצהריים אכלנו במסעדת Wirtshaus vögele שבה יש אוכל דרום טירולי מקומי. זה המקום לאכול בו מרק עם קנודל או גולאש עם קנודל (שהוא הגרסה האוסטרית לקניידעלך רק בלי המצות ובלי הקניידעלך). האוכל הגיע בכלים כל כך יפים והמלצרים דיברו גרמנית. התגאיתי ביכולת שלי להזמין מים בגרמנית ובכמה המילים שזכרתי מלימודיי במכון גתה, שעזרו לי להבין את התפריט.

אחרי הצהריים נסענו לעיר הבאה, מרנו. אין להתבלבל בין מראנו למורנו. האחת בדרום טירול על גבול אוסטריה והשני הוא אי בונציה. מדובר בשני מקומות שונים.

במרנו ביקרנו במוזיאון הנשים FrauenMuseum, שהוא מוזיאון פמיניסטי קטן אך מעניין, המציג פריטים היסטוריים כמו תחבושות, מחוכים, מוצרי טיפוח, אופנה ותסרוקות לצד מידע על נשים חשובות כמו אמיליה ארהרט ואסטריד לינגרן. בקומה התחתונה מוצגות תערוכות מתחלפות. כשאנחנו היינו הייתה שם בדיוק תערוכה קצת משונה של ציורי ישו המוצג בתור אשה.