חצי יום במנצ'סטר המפתיעה
אחרי יומיים בכפר המקסים "הבדן ברידג", בו ראיתי חנויות ייחודיות של פרחים, קרמיקה, צמר, שמיכות טלאים, סבונים ומלאכות מקומיות נוספות, הגיע הזמן להיפרד מיובל ולחזור ללונדון. הרכבת ללונדון יוצאת משתי ערים גדולות הקרובות לכפר, או מנצ'סטר, או לידס. בחרתי לחזור דרך מנצ'סטר וחשבתי שאם אני כבר עוברת דרכה, כדאי להישאר כמה שעות ולראות את העיר הזו, שמעולם לא הייתי בה. לא היו לי ציפיות, שמעתי שהיא בין אפורה למשעממת, או לפחות "סתם" עיר. אבל הייתי סקרנית וחשבתי שלא יזיק לראות על מה מדובר. ואיזה מזל שבחרתי לגלות אותה!
כשיצאתי מהרכבת בתחנת מנצ'סטר ויקטוריה היה קר מאד. סוף אוקטובר והמעלות נשקו לאפס, הייתי עטופה בסוודר חם, מעיל וצעיף ועדיין היה קר. בהמשך היום התחמם מעט. ראיתי בניינים גבוהים ומרשימים ורציתי לצלם אותם אבל השמיים האפורים צבעו את כל התמונות בעגמומיות שלא הצליחה להעביר את ההתרגשות והשמחה שדווקא בעבעה בי כשנחשפתי לרחובות היפים.
מרכז העיר אינו גדול ולמרות שהכילה אוטובוסים רבים וגם רכבת חשמלית, הלכתי בה ברגל בלבד. התחנה הראשונה שלי הייתה מוזיאון בשם "PEOPLE'S HISTORY MUSEUM". המוזיאון מציג את ההיסטוריה של אנשים ונשים ששינו את פני אנגליה בדגש על שינויים חברתיים, זכויות אדם ואשה, מהפכות עובדים/ות וילדים/ות. המוזיאון אינטרקטיבי לחלוטין, יש בו הרבה מוצגים שאפשר לגעת בהם, בגדים שאפשר ללבוש ומחשבים שאפשר לחקור בהם נושאים כמו זכות ההצבעה ואת תנאי העבודה במפעלים בתקופת המהפכה התעשייתית. יש דגש רב על פמיניזם ועל הסופרג'יסטיות שנאבקו למען זכות ההצבעה לנשים. בפינה מסויימת אפשר אפילו לשבת ולדבר איתן בטלפון! כמובן שהייתי חייבת לנסות את החוויה מעוררת ההשראה הזו ולשמוע קולות של נשים שמסבירות למה חשוב ללכת עד הסוף ולא לוותר על מה שמגיע להן. גם מאבקים של הקהילה הלהט"בית והקווירית מיוצגים היטב במוזיאון וניתן להם מקום של כבוד. המוזיאון מאפשר להחתים כרטיס בשעון ישן ויש בו גם תערוכות על מהפכות עכשוויות. התרשמתי מאד מהנגישות של המוזיאון לילדים ולילדות. באחד החדרים היו תיקים עם חוברות עבודה, תחפושות ומשחקים שאפשר לקחת, להשתמש ולהחזיר בסוף הסיבוב במוזיאון. וגולת הכותרת: המוזיאון בחינם!
בסוף הסיבוב המרתק במוזיאון הלכתי לעבר מוזיאון הטבע והתעשייה, שגם הוא, כן כן, בחינם. בדרך עברתי במסעדת הסושי ITSU שהיא רשת פאסט פוד אסייתי נעימה מאד, במחירים מעולים ועם אוכל ממש טעים וטרי. עברתי בכמה סניפים שלה בטיול באנגליה ובכל פעם נהניתי מאד. התערוכה האהובה עלי במוזיאון הייתה של מכונות טקסטיל ישנות והפקת צבעים לצביעת כותנה. גיליתי שהמבנה של המוזיאון היה פעם תחנת רכבת הנוסעים הראשונה בעולם וראיתי תערוכה שמציגה את ימיה הראשונים. אולם מכירת הכרטיסים נשמר ושופץ, כשנכנסתי אליו היה אפשר ממש להרגיש את המולת המטיילים/ות שהיו כאן לפני 200 שנים, למרות שבעצם היה כמעט ריק לחלוטין. במוזיאון הוצגה גם תערוכה על נשים במדע, בה חילקו בחינם סיכות שאומרות WOMEN IN SCIENCE. שמחתי לקחת אחת למזכרת.
משם הלכתי לעבר בניין בשם AFFLECKS שלא מסגיר מבחוץ כמה הוא מהמם מבפנים. מדובר בבניין שהוסב לקניון חנויות וינטג' ואופנה אלטרנטיבית. כארבע קומות של מה שנראה כמו הסקווטים הגדולים המתויירים של ברלין שהיו פופולריים לפני כעשר שנים ונסגרו. נדהמתי מכמות החנויות המיוחדות והמעניינות וידעתי שאם היו לי כמה שעות הייתי נשארת שם לנבור בכל חצאיות המלמלה, הסיכות, הנעליים, התיקים והצעיפים שהיו שם ומקנחת באיזה שוקו חד קרן בבית הקפה הצבעוני שגיליתי בקומה השלישית של הבניין.
המשכתי את הטיול בהצצה לקניון הגדול "ארנדייל" וקינחתי בדונאטס מצויינים בחנות הדונאטס האהובה עלי בכל העולם, KRISPY KREME. הדונאטס שלהם רכים יותר מכל סופגניה וטעימים יותר מדאנקין דונאטס ללא ספק. בחנות היו גם דונאטס ייחודיים להאלווין שהתקרב, עם ציורי מפלצות ושלדים על קרם צבעוני.
את כל היום המדהים הזה הספקתי עד בערך 17:00, השעה שבה הייתי צריכה לחזור ללונדון, כולל קינוח בארוחה במסעדה המקסיקנית המצויינת WAHACA ליד תחנת הרכבת. אבל אם הייתי יודעת שמנצ'סטר תהיה נפלאה כל כך, הייתי מזמינה לילה במלון, משוטטת בנחת, הולכת לבדוק עוד רובעים בעיר ומגלה עוד חלקים נפלאים שאני בטוחה שיש בה.
---------------
לתמיכה בבלוג שלי, קנו לי קפה:
