פירנצה – איך לצאת מכאן?
אחרי שלושה חודשים אינטנסיביים באיטליה, קפצתי לביקור בישראל. ההתרגשות הייתה גדולה, אך הדרך לא פשוטה. כשהגענו לפירנצה בספטמבר, עונת התיירות עוד הייתה בעיצומה ובחסותה פעלו הקווים הישירים של חברת וולינג לשדה התעופה העירוני הקטן. הגענו מישראל לפירנצה תוך שלוש שעות.
בקיץ ניתן למצוא גם טיסות לורונה או ליעדים קרובים יותר לכאן, אך למי שרוצה לטוס בקו פירנצה-ישראל בעונת החורף, צפוייה דרך מעניינת ומעט מפותלת.
מילאנו או רומא?
נכון לרגע כתיבת שורות אלו, שתי הדרכים שהן לא טיסת קונקשיין יקרה עם עצירת ביניים בצרפת/גרמניה/אוסטריה מפירנצה, הן לטוס לישראל משדה התעופה לאונרדו דה וינצ'י – פיומיצ'ינו ברומא או משדה התעופה מלפנסה במילאנו. שתי הדרכים האלו מבטיחות לכן כיום שלם בדרכים.
רומא
מצאתי טיסה זולה מאד של חברת ריינאייר שהחלה להפעיל את קו רומא-תל אביב בנובמבר האחרון. קפצתי מייד על המציאה של טיסה בחברת לואו-קוסט אמינה ומוכרת במחיר ידידותי לכל כיס. אבל אחרי שסיימתי לשלם, הבנתי שכל הטיסות מרומא לישראל (שוב, נכון להיום), יוצאות בסביבות עשר וחצי בבוקר. מה הבעיה? אמרתי לעצמי, אתפוס רכבת מפירנצה בחמש בבוקר ואגיע בזמן לטיסה שלי. אבל לא הייתה כזו. וגם לא הייתה אחת בשש בבוקר. הרכבת המהירה הראשונה מפירנצה לרומא יוצאת בשמונה בבוקר ומבטיחה הגעה לשדה הרבה לאחר שהטיסה כבר המריאה.
אין ברירה, הזמנתי לילה במלון בשדה התעופה ברומא ותכננתי להגיע אליה יום לפני הטיסה. יצאתי ברכבת המהירה מתחנת Firenze S.M. Novella לתחנת Roma Termini בשעה 12 בצהריים. הנסיעה ברכבת עלתה 20 יורו בהזמנה מראש. אם הייתי קונה את הכרטיס באותו היום הוא היה עולה הרבה יותר. משך הנסיעה הוא שעה וחצי והרכבת נוחה מאד. באחת וחצי כבר הגעתי לתחנת הרכבת המרכזית של רומא אבל כאן הייתי צריכה למצוא את עמדת מכירת הכרטיסים לרכבת המהירה לשדה התעופה שנקראת Leonardo Express . בדרך לעמדה יש כמה סוכנויות נסיעות עם שילוט גדול של כרטיסי רכבת. כשנכנסתי אליהן הסתבר שהן מוכרות כרטיסים במחירים גבוהים מהמחיר האמיתי של הכרטיס ומסרבות לכוון אותי לעבר עמדת המכירה האמיתית של חברת Trenitalia. גם השומרים בכניסה סרבו לכוון אותי וגם טענו שאינם דוברי אנגלית למרות שידעתי שהם מבינים אותי ויודעים בדיוק איפה הדוכן. בסוף, מצאתי מישהו שאמר לי שכדי להגיע אליו אני צריכה לעבור דרך חנות בגדים גדולה. לא היה אף שלט שרמז שאני אכן בדרך הנכונה. לבסוף מצאתי את המקום הנכון וקניתי כרטיס אחד הלוך וכרטיס אחד חזור (כל אחד מהם עלה 14 יורו). הכרטיס לדרך חזרה היה שימושי מאד ורצוי לרכוש אותו מראש אם אפשר.
מצאתי את רכבת הלאונרדו אקספרס ברציף מספר 24. חשוב מאד לכרטס את כרטיס הרכבת במכונה לפני העליה אליה. אחרת תצטרכו לשלם מחיר כפול כאשר יעלה הכרטיסן.
כעבור 30 דקות הגעתי לשדה התעופה הגדול פיומיצ'ינו, שבו יש חמישה טרמינלים! הרכבת עוצרת בין טרמינל 2 לטרמינל 3. סך הכל, כולל התברברות בקניית הכרטיסים, הדרך ארכה כשלוש שעות מרגע שיצאתי מהבית בפירנצה! ועוד לא הגעתי אל המלון...
מפתח תחנת הרכבת יש לנווט אל איזור השאטלים של המלונות שנמצא בקומה התחתונה של השדה והשילוט אליו מאד לא ברור עד כי כמעט לא קיים. ההליכה הייתה ארוכה אבל בסופו של דבר הגעתי אל איזור השאטלים! חשוב לדעת מראש באיזה רציף עומד השאטל למלון שלכן. כדי להשיג את המידע הזה כדאי להתכתב עם המלון מראש. כל השאטלים עולים כסף. השאטל למלון שלי עלה 6 יורו לכל כיוון. כעבור כמה דקות הגעתי אל מלון MERCURE LEONARDO da VINCI AIRPORT. (כן, כן, חשוב להבין שלשדה התעופה פיומיצ'ינו יש שני שמות. קוראים לו גם פיומיצ'ינו וגם ליאונרדו דה וינצ'י. למה? אני לא יודעת... אולי כדי לבלבל עוד יותר).
המלון הזה היה מקסים אבל בשלב הזה כבר הייתי די מותשת מכל הנסיעות והניווטים. הסתובבתי קצת בסביבת המלון, מצאתי סופר, כמה פאבים ומקדונלדס. אכלתי וחזרתי לנוח.
ביום למחרת קמתי בבוקר ועשיתי את הדרך חזרה בשאטל לעבר שדה התעופה ומשם טסתי לתל אביב. הגעתי לבן גוריון בשעה 15:00, כך שהייתי בדרכים יותר מיממה שלמה ואם נחשב יחד את עלויות כרטיס הטיסה וכל הרכבות והלינה במלון, נגיע למחיר שכבר לא מספיק דומה ללואו קוסט באמת.
ישראל-פירנצה
הדרך חזרה הייתה מעט פשוטה יותר, אך גם היא דרשה כמה תמרונים וריצות. חזרתי אל רומא בטיסת ריינאייר שנחתה בשעה 19:00. זו נשמעת כמו שעה נוחה אך הרכבת האחרונה שיוצאת מרומא לפירנצה יוצאת בשעה 20:45! ידעתי שאני חייבת להספיק להגיע אל הרכבת הזו וברגע שהמטוס נחת, שחררתי את החגורה והתכוננתי לריצת חיי. למזלי, הדרכון האירופאי של הקנה לי מעבר מהיר מאד בבידוק הדרכונים. חלפתי על פני התור של האזרחים הזרים, הגעתי אל המכונות שסורקות את הדרכון הביומטרי, חייכתי אל המצלמה ועברתי במהירות. אך עכשיו היה עלי למצוא את המזוודה שלי. אין ספק שאם הייתי נוסעת עם טרולי בלבד, הייתי מקצרת את זמן ההמתנה ואת הלחץ של ההגעה אל הרכבת בזמן, אבל חזרתי עם מזוודה גדולה מלאה בבגדי חורף, ספרי קריאה בעברית (סיימתי את כולם תוך שבוע) וכדורי תמרים שאמא שלי הכינה.
איתרתי את המסוע הנכון אך המזוודות שלנו עוד לא עלו עליו ועל הצג היה כתוב שיש עוד רבע שעה עד שיגיעו. ניצלתי את הזמן לריצה לשירותים וקניית בקבוק מים במכונת השתייה. חזרתי אל המסוע והמתנתי עד שהמזוודה שלי, שהחליטה לקחת את הזמן, הופיעה סוף סוף. (פעם אחרונה שאני נוסעת עם מזוודה גדולה!). וזהו, כל רכושי היה בידי ועכשיו הגיע הזמן לנווט אל תחנת הרכבת. השילוט לשם דווקא היה מובן מאד אך ההליכה לא הייתה קצרה, מלאה בעליות וירידות במדרגות נעות, עם מזוודה אדומה גדולה והרבה נחישות אך גם מבטים רבים בשעון. לבסוף, הגעתי אל פתח התחנה ושמחתי שהיה בידי כבר כרטיס לרכבת, אך עד שכרטסתי אותו, הרכבת כבר יצאה. רכבות הלאונרדו אקספרס יוצאות כל 10-15 דקות ומייד עליתי על הרכבת הבאה שיצאה בשעה 19:50. הצלחתי להגיע אל תחנת הרכבת טרמיני בשמונה ועשרים, לרוץ בין הרציפים ולמצוא את הרכבת לפירנצה (שגם אליה היה לי כרטיס שהוזמן והודפס מראש). עליתי על הרכבת והגעתי לתחנת סנטה מריה נובלה בשעה עשר וחצי בלילה ובערך באחת עשרה בלילה אל ביתי בפירנצה.
הנסיעה דרך מילאנו היא בשעות נוחות יותר ולא מצריכה לינה מוקדמת בעיר, אך לפי סיפורי הקרובים שהגיעו לבקר אותנו עד כה, הייתה מתישה בפני עצמה והצריכה יציאה מישראל בבוקר והגעה אלינו לפירנצה בלילה המאוחר. זו הדרך שבחרתי לעשות בביקור הבא שלי בישראל ואדווח גם עליה.
לקוראות וקוראי הבלוג שזוכרות את חוויית הטיסה הנפלאה שלנו עם חברת וולינג בספטמבר, אוכל לומר רק שלמרות שנשבעתי שלא אטוס איתם שוב, כנראה שאין על טיסה ישירה כשהדבר מתאפשר וברגע שתחזור עונת התיירות, נחזור להשתמש בשירות המופלא הזה של טיסה ישירה מהיעד שאת נמצאת בו לעבר היעד שאת רוצה להגיע אליו.
