יומיים בלונדון - איך להספיק לראות הכל בעיר הגדולה?
כשקניתי את כרטיסי הטיסה ללונדון, הייתי ספונטנית ונחושה. קודם הזמנתי אותם (כי מתי כבר יצא לי לראות שוב כרטיסים ללונדון ב20 יורו הלוך ושוב? אולי זה עניין של מה בכך כשאת גרה באיטליה, אבל בשבילי זו הייתה הפעם הראשונה של חשיפה למבצעים מדהימים כאלו) ואחר כך התחלתי לתכנן. פתאום הבנתי שאני רוצה להגיע גם לצפון אנגליה, לבקר בהבדן ברידג' ואחר כך לעצור במנצ'סטר. הבנתי שהטיסה חזרה יוצאת בשמונה בבוקר כך שהיום האחרון הוא לא באמת יום ומפה לשם נראה שנותרו לי יומיים רצופים מלאים בלבד בסוף השבוע של הטיול שלי, בשביל לראות את לונדון. זה בסדר, זו לא הפעם הראשונה שלי וגם לא השניה בעיר. עשיתי וי על האתרים התיירותיים החשובים בפעמים הקודמות ועכשיו נותר להתייחס לטיול הזה כבונוס, קפיצה קטנה לעיר.
אז איך אפשר להספיק לראות הכל ביומיים? אי אפשר. ולכן המשימה הראשונה היא לוותר על הניסיון לדחוס הכל לזמן מועט, לדעת שאם עידן הלואו קוסט ימשך, יהיה עוד ביקורים בהמשך ולחשוב על דברים משמחים ונחמדים שבא לי לעשות, בלי לחשוב על הכותרת "לונדון" ולחשוב שצריך לעשות הכל. לונדון היא עיר גדולה מאד, יש בה שכונות רבות ואין לה מרכז קטן אחד כמו בפירנצה. אין שום אפשרות ללכת מקצה אחד לשני שלה ברגל והדרך המומלצת להתנייד בה היא ברכבת התחתית (TUBE) ובאוטובוסים האדומים המפורסמים. כדי לנסוע בתחבורה הציבורית צריך לקנות כרטיס אוייסטר, שהוא ה"רב-קו" המקומי. הנסיעות יקרות מאד ועלו לי כחמישה עשר יורו ליומיים, בערך חצי מחיר מחופשי חודשי שלם בפירנצה, וכמעט כמו עלות כרטיסי הטיסה שלי מבולוניה ללונדון.
קבעתי לפגוש את אחי הצעיר בשבת בבוקר בכניסה למוזיאון התחבורה שנמצא ליד קובנט גארדנס. נוי עבר לגור בלונדון קצת לפני שאנחנו טסנו לפירנצה, כך ששנינו נמצאים השנה באירופה. בדרך למוזיאון עברתי בסופר גדול של TESCO שפתוח 24 שעות ביממה וקניתי לארוחת בוקר סנדוויץ', מיץ תפוזים וכמובן, דונאט של KRISPY KREME בציפוי שוקולד ומילוי קאסטרד, שזה קרם וניל. נפגשנו בכניסה למוזיאון התחבורה בעשר בבוקר. שנינו חובבי תחבורה ציבורית ויצא לנו לנסוע בה הרבה. אני קניתי רכב רק לפני שנה ועד אז נהנתי לנסוע באוטובוסים ורכבות בישראל. ידעתי את כל המסלולים בעל פה ואני יכולה לומר שעליתי כמעט על כל קו שעבר בגוש דן בחמש עשרה השנים האחרונות. נשברתי בגלל העניין של שבת והצורך לבקר את המשפחה גם כשהתחבורה הציבורית נפסקת. רכבות תחתיות היו חלום כשנחשפנו אליהם בטיולים שלנו באירופה כשהיינו ילדים ואני עדיין סקרנית לגבי הרכבת התחתית של תל אביב, בתקווה שיום אחד תסתיים בנייתה. גם בפירנצה בדיוק מקימים קווי חשמלית חדשים וכל העיר נראית כמו אתר בנייה אחד גדול, אבל יש לי תחושה שעד שיתחיל השימוש בקווים החדשים כבר נחזור לישראל.
מוזיאון התחבורה היה מרתק. הוא הציג את ימיו הראשונים של הטיוב בלונדון, את המפות השונות שהלכו והשתכללו, את הקווים הרבים שהלכו ונבנו עד היום ואפילו תחנות עתידיות שהרכבת עומדת לעבור בהן בעתיד. המוזיאון אינטרקטיבי ומאפשר להתיישב בתוך רכבות ישנות, לנסות לנהוג ברכבת התחתית (זה ממש קשה!), להחתים כרטיס אוטובוס וללחוץ על הרבה כפתורים ודגמים. אני אוהבת מוזיאונים שמאפשרים לי להרגיש חלק מהמוצגים ומההיסטוריה, להתחבר גם בגוף ובחוויה ולא להרגיש שאני רק צופה.
במוזיאון הייתה תערוכה של פוסטרים שנשים עיצבו לרכבת התחתית לאורך ההיסטוריה. תחנות הרכבת התחתית של לונדון מלאות בפרסומות ופוסטרים והעיצוב שלהם היה תפקיד חשוב מאד מאז שנפתחו. כמובן שכמו בכל תחום, התרומה החשובה של נשים למקצועות השיווק, הפרסום והעיצוב נשכחה ונמחקה. בתערוכה גיליתי שבשנות העשרים והשלושים נשים עשו עבודות מדהימות, פרצו דרך בנושאים שציירו והתעסקו בהם ועיצבו דעת קהל. הן השפיעו על הקידמה הטכנולוגית וחלקן אף עיצבו את הטקסטיל, את הבדים של המושבים והעיצוב הפנימי של הרכבות. התערוכה הזו הביאה את
הנשים לקידמת הבמה והזכירה לנו שהן היו מקצועיות, למדו ציור ואיור וגם לימדו את התחום. במוזיאון הראו גם נשים נהגות וגם פרסומות של תחבורה ציבורית המובילה למצעדי הגאווה בלונדון. שתי התמות האלו ליוו כמעט את כל המוזיאונים שהייתי בהם באנגליה - נשים ולהט"בים, במקום מכובד ומכבד כחלק מההיסטוריה הבריטית.
לאחר הביקור במוזיאון הלכנו לאכול ברשת ההמבורגרים SHAKE SHACK, שיש לה גם מילקשייקים מפורסמים וטעימים. טעמתי את מילקשייק הקרמל שהזרים סוכר לכל הגוף שלי ושנייה לאחר מכן הפיל אותי מעייפות. עברנו בחנות הממתקים HARDYS, שם קניתי לרוני פאדג' שוקולד שהתברר כהצלחה מסחררת כשחזרתי הבייתה. נסענו לקניון ווסטפילד העצום, טיילנו בו קצת ואז החלטנו להיפרד לדרכינו. ברכבת חזרה למקום הלינה שלי עצרתי בנוטינג היל, טיילתי קצת בחנויות הוינטג', הקומיקס והצעצועים. אכלתי ארוחת ערב בITSU, מסעדת הסושי המהיר האהובה עלי (מאז הטיול הנוכחי) באנגליה.
את היום השני התחלתי בארוחת בוקר בבית הקפה CEREAL KILLER CAFE שמגיש בעיקר קורנפלקס (בסדר, דגני בוקר....) מסוגים שונים. זה מקום ממש מגניב ומומלץ. יש לו כמה סניפים בעיר ואני בחרתי את הסניף של בריקליין. יש בתוכו כמאה וחמישים סוגים שונים של קורנפלקס, המון תוספות, חלב בטעמים ועוד קצת סוכריות וטוסט עם נוטלה אם לא שבעתן. אחרי שבוחרות את גודל הקערה, שילוב הדגנים והתוספות, מקבלות קלטת וידאו ריקה כדי לסמן את המקום שאת יושבת בו, במקום הבאזר האלקטרוני המצפצף שיש במסעדות אחרות.
אחרי ארוחת הבוקר המזינה פגשתי את נוי במוזיאון הילדות. הוא נשמע מסקרן ומעניין, מלא בצעצועים ישנים ומשחקים היסטוריים, אבל כשהגענו, התאכזבנו מאד. כל הצעצועים נמצאים מאחורי ארונות זכוכית, נראה שלא הייתה חשיבה על חלוקה לפי נושאים או כרונולוגיה וכמעט ולא היה איפה לשחק או לחוות מה זה אומר להיות במוזיאון ילדות. עשינו סיבוב מהיר והמשכנו הלאה.
משם, הגענו למוזיאון של ההיסטוריה של לונדון MUSEUM OF LONDON, שהיה כל מה שמוזיאון הילדות לא היה. מוזיאון מרתק, אינטרקטיבי, חווייתי, מסודר לפי רצף היסטורי הגיוני. למדנו הרבה מאד דברים על החיים בלונדון ועל ההיסטוריה שלה החל משנת 100 (!!!) ועד היום. הלכנו בתוך רחובות לונדון מהמאה התשע עשרה, נכנסנו לפאבים וחנויות, למדנו על עוני, קשיים וטכנולוגיה, על התחבורה והשינויים שהביאה המהפכה התעשייתית, על לונדון של היום ועל לונדון העתידית.
בתמונה אפשר לראות מיצג אינטרקטיבי שכאשר לוחצות עליו הוא מראה מה יש בתוך הביוב של לונדון:
נוי לקח אותי לעוד מסעדת המבורגר בשם FIVE GUYS, שגרמה לי לתהות האם אני בעצם מעדיפה אותה על פני SHAKE SHACK, גם בגלל הנדיבות והכמות (קיבלנו הר של צ'יפס) וגם כי היא באמת ממש טעימה.
קינחנו את היום במוזיאון שלישי, מוזיאון המדע של לונדון שהציג תערוכות חדשניות ועדכניות שכללו קשת רחבה של אפשרויות ואנשים (למשל בתערוכה על הגוף ועל מגדר, הוצג גם ילד טרנסג'נדר) והרבה מאד מוצגים ומשחקים על חלל, תעופה, תכנות ורובוטיקה. גילינו שבאותו היום הייתה במוזיאון גם תערוכת גיימינג שעניינה את נוי אבל לצערינו כל הכרטיסים אליה נמכרו מראש ואולי היינו צריכים להתכונן לכך לפני הביקור.
השהות בלונדון הייתה זולה, מלבד התחבורה. כמעט כל המוזיאונים היו בחינם, אכלתי במקומות טעימים מאד אך פשוטים ולא במסעדות יוקרה, לנתי בדירת AIRBNB, קניתי כמה דברים בסופר, לא עשיתי שופינג ובעיקר ניסיתי להיות ולחוות. היומיים האלו עשו לי חשק לעוד ואין לי ספק שאגיע ללונדון בהמשך. אולי בפעם הבאה זה יהיה לטיול אמנות עם רוני, שיכלול חלקים אחרים לחלוטין של העיר שגם חודש לא יספיק בשביל לראות את כולה.
-----------
לתמיכה בבלוג, קנו לי קפה:
