מילאנו בחורף
בפעם הקודמת שבה ההורים שלי הגיעו לבקר אותנו בפירנצה, פגשתי אותם בתחנת הרכבת בעשר בלילה. הם היו מותשים מהדרך שעשו מהבוקר, דרך שדות תעופה ושתי רכבות ועוד ביום של שביתה. ידעתי שזה לא באמת הגיוני להגיע אלי לשלושה ימים כשמדובר ביממה של נסיעות אל עיר במרחק אווירי של שלוש שעות מתל אביב והצעתי שבפעם הבאה שיגיעו לבקר ניפגש במילאנו. הם טסו אליה בטיסה של איזי ג'ט מישראל ואנחנו הגענו ברכבת מפירנצה אל תחנת מילנו צ'נטרלה היפה והגדולה.
הבחירה במילאנו הייתה חצי אילוץ. הטיסה של ההורים לשם כבר הוזמנה כשחשבו שאולי יעשו משם את הדרך לפירנצה בשנית אך לאחר שהצעתי שניפגש בה, התחלנו לברר האם יש מה לעשות בה ואיך למלא את הזמן של שלושת הימים המתוכננים. זכרתי אותה כעיר קצת משעממת מהביקור הקודם בה לפני עשרים שנים בערך, כשרק עברנו דרכה לכמה שעות. לא קראתי עליה הרבה מחמאות באינטרנט לפני כן אבל חשבתי שאולי הלוקיישן פחות משנה ומה שחשוב זה הזמן המשפחתי יחדיו, גם אם לא הייתי בטוחה איך נסתובב בחוץ בקור הרב שהיה צפוי בפברואר.
כשהייתי בביקור בארץ אבא שלי פתח את המפות הגדולות ופתאום הבנו שיש לנו כל כך הרבה מה לעשות במילאנו שבכלל לא בטוח שנספיק הכל בזמן הקצוב. היא נשמעה כמו עיר שמלאה בתערוכות, מוזיאונים ובתי קפה מבטיחים ואכן מימשה את כל ההבטחות שלה בסוף השבוע האחרון.
התחלנו את הטיול במוזיאון נובהצ'נטו (Museo del Novecento( לאמנות מודרנית לפני שרוני הצטרפה אלינו. המוזיאון הכיל אוסף מרתק של ציורים, אך אהבתי במיוחד את תערוכת תעתועי הראייה בה ניתן להיכנס לחדרים סגורים מלאים במראות ואורות מרצדים ולנסות למצוא את הדרך החוצה מבלי לחטוף סחרחורת או התקף אפילפטי. בקומה האחרונה של המוזיאון ניתן לראות את קתדרלת הדואמו מזווית נפלאה ולהשקיף על האנשים המטיילים בכיכר. השמש האירה לנו פנים במשך כל הטיול ופברואר התגלה כחודש נפלא לטייל בו היות ומיעוט התיירים אפשר לנוע במוזיאונים בנוחות וכמעט ולא לעמוד בתורים בדרך לאטרקציות העירוניות.
בערב הגענו לבית הקפה PAVE בו שתיתי תה יסמין קר ואכלתי בראוני שוקולד שקצת אכזבה אותי, במשך כל הארוחה פזלתי לעבר טארט הפטל המושלם שאמא שלי הזמינה וגם חיסלתי חצי ממנו. בערב הבא חזרנו לשם וכבר הזמנתי אותו בעצמי. בית הקפה מזכיר מעט בתי קפה ברלינאיים בשכונת פרנצלאואר ברג ונמכרות בו ריבות, עוגיות תוצרת המקום וחליטות תה עם שמות כמו "חגיגת חורף" שנרקחו במיוחד.
ביום השני הגענו אל פאלאצו ריאל PALAZZO REALE בו הוצגה תערוכה מקיפה של טולוז לוטרק שלא ראיתי כמותה קודם. התערוכה הכילה ציורים רבים שלו, רישומים והרבה פוסטרים מתקופת המולין רוז'. אהבתי את המגוון של היצירות שאת חלקן ראיתי בעבר, אך לא הייתי מודעת לשפע הקיים ולכמות העבודות שיצר לוטרק. כשסיימנו את הסיבוב הארוך בתערוכה גילינו במפתיע תערוכה של חדרי אוכל וסידורי אוכל היסטוריים בהשראת סרטים מתקופות שונות כמו "גטסבי הגדול", "אמה" ו"מוות בונציה". התערוכה הייתה בדיוק בשבילי וכללה פסלים של עוגות קצפת ורודות בחדר מתקופת הבארוק לצד בקבוקי וויסקי מהפיפטיז.
נכנסנו אל קתדרלת הדואמו מלאת הויטראז'ים היפים ששמה בכיס הקטן שלה את הדואמו של פירנצה. השקענו בעלייה אל הגג שלה אך בעיני היא מספיק מרשימה גם במבט מבחוץ ומבפנים, מבלי לעלות למעלה.
משם, המשכנו אל טירת ספורצסקו העצומה (SFORZESCO) שמכילה 12 מוזיאונים שונים, אך לא נכנסנו לאף אחד מהם וטיילנו בפארק העצום המקיף אותה, בו יש מתקני לונה פארק רבים, אגם עם ברווזים, גשרים, דשא, מתקני משחק והרבה זמרים ואווירה נפלאה. אני ממליצה לנוח בפארק ברוגע במשך כשעה, שעתיים ואם יהיה לכן מזל, תוכלו אפילו לשבת בשמש המפתיעה שזרחה עבורינו ביום החורפי הזה.
ביום האחרון במילאנו היינו במוזיאון הפינקוטה (PINACOTECA DI BRERA) שהדרך אליו עוברת בסמטאות ציוריות של שכונת ברירה, נסעתי בחלקן באופניים הכתומים שפזורים גם ברחבי פירנצה והצצנו בחלונות ראווה מושקעים של חנויות יחודיות. הגענו גם אל פלאצו פולדי שאכזב אותי מעט כי למרות היותו ארמון מרהיב, הכיל מעט מאד פריטים אותנטיים מתקופת פולדי, אך הדברים שהרשימו אותי בו במיוחד היה אוסף השעונים הגדול ואוסף פסלוני הפורצלן המדהימים: כלי אוכל, קומקומים, בובות ועוד הרבה פריטים מיוחדים שהתחבאו אמנם מאחורי דלתות ארונות זכוכית אך קסמם הגיע עד אלי.
סיימנו את הטיול בעוד פארק בשם מונטנלי (MONTANELLI) שהיה יפה וגדול אך הרבה פחות מרשים מזה שסובב את טירת ספורצסקו.
חזרתי לפירנצה ההיסטורית עם תחושה שחזרתי מחו"ל, אמנם מילאנו היא עיר באיטליה אך בכל זאת שייכת למדינת לומברדיה ולא טוסקנה, ומתנהגת כמו עיר עכשווית ומתחדשת, עם תערוכת שעברו את תקופת הרנסנס, מערכת מטרו מרשימה ובתי קפה טעימים ומשמחים. שמחתי לגלות את מילאנו הנהדרת ואשמח לחזור אליה בעתיד.
