הגעתי לאנגליה!

אני יודעת שהשם של הבלוג הזה הוא "שנה בפירנצה", אבל המשמעות של להיות באיטליה היא שיש טיסות ממש זולות של ריינאייר להרבה מאד יעדים, אז כשראיתי טיסה בעשרה יורו לכיוון, קפצתי על המציאה. טסתי ללונדון מבולוניה, בסיום יום הלימודים באוניברסיטה. הכל מרגיש כל כך נגיש וקרוב, פשוט לסיים את השיעור, לקפוץ לשדה התעופה ולהגיע לארץ אחרת.

נחתתי בלונדון בערב, בשדה התעופה סטנסטד. ממנו לקחתי אוטובוס מהיר למרכז לונדון, ירדתי בתחנת בייקר סטריט ומשם הלכתי ברגל אל אכסניית YHA CENTRAL. זו הפעם הראשונה שבה אני לנה באכסניית נוער בחו"ל, בחדר עם שלוש מיטות קומותיים שהרגיש קצת כמו טיול שנתי. החלטתי שהגיע הזמן לנסות את אפשרות הלינה הזאת בגיל 33 ודמיינתי שאגיע למקום שבו אהיה הכי מבוגרת, כולם ישתו ואגיע באמצע מסיבת קולג' אחת גדולה. במציאות, הגעתי לחדר חשוך שבו כולן ישנות וגיששתי את דרכי לעבר המיטה העליונה שנותרה פנויה. בבוקר גיליתי שישנה איתי בחדר אישה מאד מבוגרת ובמעלית פגשתי אם וילדה. בחדר האוכל היו עוד כמה ילדים, כך שנראה שמה שפעם תפקד כאכסניות עד גילאי 27, כבר ממש אינו כזה. החוויה באכסנייה הייתה מוצלחת, בשביל מחיר ממש זול ומיקום מצויין במרכז העיר. שמחתי שבחרתי בה. היא הייתה נקייה מאד והיה בה ריח של מטהר אוויר בבישום תפוחים שרוני בטח הייתה שונאת. קמתי מוקדם מאד בבוקר ואכלתי ארוחת בוקר בסיסית בחמישה פאונד שמוגשת בהוסטל: קונרפלקס, קרואסון, פירות, מיץ, תה ולחם עם חמאה.

לאחר מכן יצאתי לטייל בעיר. היו לי משימות ברורות מאד עד לרכבת שלי, של אחת עשרה וחצי, והספקתי את כולן. התחלתי את הסיבוב בחנות של BOOTS האהובה עלי, בה הצטיידתי בכמה דיאודורנטים ולק חדש. משם המשכתי לחנות האורגנית הנפלאה, קניתי סושי מעולה וטרי ואז המשכתי לחנות הספרים GAY'S THE WORD, בה הייתי כבר בביקור הקודם שלי בלונדון. זו חנות נפלאה שיכולתי לשהות בה חצי יום אבל הייתה לי רכבת לתפוס. קניתי ספר מסקרן של קייט בורנשטיין, שהוא בעצם ממואר של חייה כיהודיה שהפכה סיינטולוגית שיצאה לאחר 12 שנים בכנסיה מהארון כטרנסית.

משם הספקתי להגיע בזמן לתחנת הרכבת KING'S CROSS, בה פגשתי את יובל. לקחנו יחד את הרכבת צפונה, לא לפני שצילמתי אותו ברציף תשע ושלושת רבעי המפורסם. שימו לב שאם תרצו להצטלם שם גם, כדאי להגיע לפחות שעה מראש. התור ארוך אבל צלחנו אותו בזמן לפני הרכבת, שהסתבר שאיחרה בכמה דקות.

נסענו ללידס. מדובר בנסיעה של כשעתיים בנוף ירוק בוהק. מלידס לקחנו רכבת לבית של יובל בהבדן ברידג' (HEBDEN BRIDGE). לאן? ובכן, עד שיובל לא עבר לגור בהבדן ברידג' לפני כשנה עם המשפחה שלו, לא היה לי מושג שיש מקום כזה בכלל, אבל מדובר בגן עדן שנראה כשילוב בין קיבוץ, סטארס הולו וצמר גפן מתוק ובו מתגוררות אמניות, אמנים והרבה אנשי ונשות רוח וסוציאליזם. הכפר מוגדר בוויקיפדיה כממלכת הלסביות וכל בית קפה שני בו הוא אורגני ו/או טבעוני.

זה כפר קטן בין לידס למנצ'סטר, שקרוי על שם הגשר העתיק שמעל לנחל שלו. הנחל מאיים להציף את הכפר מדי חורף, אבל כשהוא לא גורם לאסונות טבע, העיירה שוקקת פעילויות מעניינות כמו קישוטי עצים, מצעדי גאווה, מרוצי ברווזים ושווקים יפים.

שוטטנו בין חנויות שונות. למשל חנות ממתקים ישנה, עם סוכריות גומי שלא ניתן למצוא יותר ושוקולדים בייצור עצמי, חנות צמר (כי מססתבר שסריגה היא תחביב נפוץ כאן), גלריות, חנות של סבונים שנראים כמו קאפקייקס או חדי קרן ובית קפה שבו ניתן לשבת לצבוע פסלי קרמיקה, לשתות תה ולקחת את הפסלים הבייתה לאחר שהתייבשו. קינחנו את הסיבוב בפיש אנד צ'יפס עם רוטב אפונה.