מצאנו דירה
לא סתם רוני הכתירה אותי למלכת הבירוקרטיה... היא מסתכלת עלי בעיניים מצועפות ואוהבות בכל פעם שאני מסדרת עוד איזה מסמך אבל בתמורה, היום היא ישבה וסידרה את כל הקבלות והדפים שהצטברו בתוך קלסר וניילוניות. כל אחת והחוזקות שלה. אבל נתחיל מהתחלה. קמנו מוקדם במתח לגבי הדירה שרצינו. ידענו שכולם כאן קמים מאוחר ויקח עוד זמן עד שיתקשרו אלינו. התחלנו את הבוקר בדואר וסוף סוף סיימנו את הגשת המסמכים של הפרמסו סיג'ורנו לרוני. המסמך הזה אומר שהיא יכולה לשהות כאן באופן חוקי והוא אמור להיות מלווה בפגישה במשטרה אבל מסתבר שיש כל כך הרבה בקשות של סטודנטים שהמשטרה לא עומדת בעומס ויתכן שיקבעו לה פגישה כבר אחרי שנחזור לארץ בשנה הבאה. בינתיים הקבלה שלה היא "זהב" כפי שהגדירה זאת רוזמרי מפלורנס אקדמי אוף ארט. כשסיימנו שאלנו את הפקיד בדואר אם כבר אפשר לפתוח חשבון בנק והוא אמר שכן אבל אז בדיוק קיבלנו טלפון מהמתווך שלצערו בעל הדירה לא רוצה להשכיר את הדירה לתקופה של שנה אחת בלבד,אבל שיש לו דירה אחרת ואפשר לבוא לראות אותה עכשיו. אז עזבנו את הדואר והלכנו לראות את הדירה שהייתה בבניין חדש לחלוטין, טרייה ומנצנצת עם מעלית, תנור, מקרר, מכונת כביסה, מכונת קפה, מיטה ואפילו ספה שנפתחת לעוד מיטה לאורחות. אמרנו מיד שאנחנו רוצות אותה ולמזלינו הפעם בעל הבית הסכים. אז נתנו מקדמה וביום רביעי אנחנו הולכות לחתום על החוזה. ביום שישי נוכל להיכנס. כל זה מושלם אבל עד אז יש עוד קצת מסמכים שצריך להשיג אז תמשיכו להחזיק אצבעות שהכל יסתדר. אחר כך חזרנו לדואר כדי לנסות לפתוח את חשבון הבנק אבל אז כמובן שאמרו לנו שחסר עוד מסמך. בזמן שהמתנו הגיעו אמא מאלבניה שנראתה אבודה ומיואשת ובנה בן העשר שדיבר עבורה איטלקית וסידר את כל העניינים. משהו לא הסתדר להם עם הפרמסו סיג'ורנו. הילד הלך לקנות בול בקיוסק הקרוב והאם ישבה לידינו. ניסיתי לעודד אותה ואמרתי לה שגם אנחנו עשינו פרמסו בבוקר והכל יהיה בסדר. בינתיים הילד בושש לבוא ורוני התחילה למלמל שאולי חטפו אותו ואני חשבתי שאולי הייתי צריכה ללכת לעזור לו עם הבול אבל אז הוא חזר ורוני והאמא נשמו לרווחה. הילד כמובן הביא את הבול הנכון והסתדר מצויין אבל למרות זאת משהו לא היה טוב במסמכים ועיכבו אותם עוד בדואר. זכרנו שהמצב שלנו הרבה יותר טוב משלהם, למרות השבוע המתיש שעבר עלינו. עברנו ליד הקיוסק עם סנדוויץ' הבשר המדהים וקנינו שניים. אני אהבתי אותו מאד ורוני אמרה שהוא מוגזם מדי בשבילה. נסענו למשרד האייג'נסיה אנטרטה כי קראנו שהוא פתוח משתיים אבל אז הבנו שזה היה אתמול והיום בכלל יום שישי ולא חמישי. כנראה שיקח לנו זמן להתרגל לשבוע האירופאי. המשרדים כאן פתוחים מעט מאד שעות, בצהריים כולם כמובן בהפסקת אוכל ואחהצ הם לא תמיד חוזרים, זה קשה בהתחשב בזה שממש צריך אותם בשביל כל פעולה קטנה... אחה"צ הלכתי לשלם את התשלום לאוניברסיטה בבולוניה. אפשר לשלם אותו רק בבנק מסויים שלשמחתי היה ממוזג! זה ממש לא מובן מאליו כי ברוב המקומות כאן כולם פשוט מזיעים בטירוף, נגיד בתור לדואר או באוטובוס. לארוחת ערב אכלנו פיצה מדהימה עם נקניק ופטריות מפיצרייה ביתית מתחת למלון שלנו. ממש ראיתי איך הכינו אותה באותו הרגע מקרעי מוצרלה ועגבניות טריות. לא יותר משתי דקות בתנור והייתה מוכנה. לקינוח קניתי שם גם טירמיסו אלוהי. כל זה עלה כ43 ש"ח, לפיצה גדולה וטירמיסו. שווה. מחר מתחיל הסופשבוע ואנחנו מתכננות לנוח והכי חשוב, לא להתעסק בבירוקרטיה!
